日本語版テキストの本文を読むには ここをクリック して下さい。
העברית היא שפה המשתייכת לקבוצת הלשונות השמיות הצפון-מערביות , ומהווה את אחד הדיאלקטים של השפה הכנענית . שפה זו הייתה מדוברת החל מן האלף ה-2 לפנה"ס באזור הלבנט , שהיום נמצא בשטחן של לבנון , סוריה , ארץ ישראל וירדן . טקסטים מהתקופה הזו שהתגלו בירדן ובלבנון חושפים קרבה רבה בין השפה העברית לשפה הפיניקית והמואבית .
בעברית נכתבו רוב ספרי התנ"ך, כל המשנה , רוב הספרים החיצוניים ורוב המגילות הגנוזות . המקרא נכתב בעברית מקראית , ואילו המשנה נכתבה בניב הקרוי לשון חז"ל . בתקופה מסוימת בסוף המאה ה-2 לספירה או קצת מאוחר יותר (החוקרים חלוקים בשאלה זו) פסקו רוב היהודים מלהשתמש בעברית כבשפת דיבור. מאות שנים לאחר חתימת המשנה כאשר חדלו היהודים להשתמש בעברית כבר נכתבו התלמודים בארמית . עם זאת, ישנן עדויות שאף במאה ה-8 לספירה הייתה שפת הדיבור בטבריה , שם פעלו בעלי המסורה , עברית.
גם כשהשפה העברית לא שימשה שפת דיבור , עדיין שימשה לאורך הדורות, במה שמכונה תקופת הביניים של העברית , כשפת הכתב העיקרית של היהודים, בעיקר בעניינים הלכתיים : כתיבת פרוטוקולים של בתי דין , קובצי הלכות, פרשנות לכתבי קודש ועוד. גם כתיבת מכתבים וחוזים בין גברים יהודים נעשתה לעתים קרובות בעברית. ספרות הלכתית לנשים בקהילות אשכנזיות נכתבה ביידיש (למשל ספר ההלכות "צאינה וראינה "), כיוון שהנשים , בניגוד לגברים , לא למדו עברית. חיבורים יהודיים בעלי אופי חילוני או לא-הלכתי נכתבו בשפות יהודיות או בשפות זרות, לדוגמה: הרמב"ם כתב את ספרו "משנה תורה " בעברית, על אף שספרו הפילוסופי המפורסם "מורה נבוכים ", שיועד למשכילי זמנו, נכתב בערבית יהודית . עם זאת, "מורה נבוכים", כמו ספרים אחרים בנושאים חילוניים, תורגמו לעברית כשהיה בהם עניין לקהילות יהודיות דוברות שפות אחרות. אחת המשפחות היהודיות המפורסמות שעסקו בתרגום מערבית-יהודית לעברית בימי הביניים היא משפחת אִבְּן תִּיבּוֹן .
עד המאה ה-19 , ראשית ימי התנועה הציונית , שימשה העברית כשפת כתב בעיקר למטרות דתיות, אבל גם למטרות שונות ומגוונות: פילוסופיה, ספרות , מדע ורפואה . מעמדה בקרב היהודים היה דומה למעמדה של השפה הלטינית בקרב הנוצרים במערב אירופה . מסוף המאה ה-18 , עם צמיחת תנועת ההשכלה היהודית בגרמניה ובמזרח אירופה , נכנסה השפה העברית לתנופה מודרנית. לאורך כל המאה ה-19 הלך השימוש החילוני בה וגבר. בד בבד עם תנועת התחייה הלאומית החלה גם פעילות להפיכת העברית ללשון הדיבור של היישוב העברי בארץ ישראל . אליעזר בן יהודה , המכונה "מחיה השפה העברית " היה בין הלוחמים למען הפיכת השפה העברית לשפה מדוברת ולשפתו הלאומית של היישוב העברי בארץ. במקביל התפתחה עברית מדוברת גם במרכזים אחדים של יהודים במזרח אירופה . המעבר לדיבור בעברית ביישוב העברי בארץ היה מהיר יחסית, וניכרה בו דווקא השפעת הדיבור העברי של מזרח אירופה . עם כינון שלטון המנדט הבריטי בארץ נקבעה העברית כשפה רשמית שלישית, לצד הערבית והאנגלית . ערב הקמת מדינת ישראל הייתה העברית כבר לשפה העיקרית של היישוב העברי, ושפת הלימוד במרכזי החינוך שלו.